המפגש שלי עם היוגה התפרש מסביבי כסוג של "משבר גיל ה-40". אלא שעבורי, זה היה עולם שנפתח בפניי כשהוא מציע קודם כל שחרור מציפיות.

עשר דקות ריצה על הליכון הותירו אותי בלי נשימה – אבל עם תובנה: אני רוצה להיות בפנים, בתוך העולם הזה, לא ידעתי בדיוק איך ומה פשוט חוויתי התעוררות.

התבוננות מעמיקה באנשים מגלה כי כל אחד מהם "מחזיק את הגוף" אחרת. היציבה שלנו מספרת עלינו סיפור.

תאריך מסוים, מה ולמה יש לו משמעות בכלל? הרי זה עוד יום ככל הימים שחל בתאריך שאנו בחרנו לתת לו משמעות. חג, יום הולדת, תחילת שנה (וסופה), אזכרה ועוד.. למה הם כל כך מרגשים אותנו? למה אנחנו נוטים להעצים את משמעותם לעיתים אולי יותר ממה שהם?