המפגש שלי עם היוגה התפרש מסביבי כסוג של "משבר גיל ה-40". אלא שעבורי, זה היה עולם שנפתח בפניי כשהוא מציע קודם כל שחרור מציפיות. ככל שהשתחררתי מ"מה חושבים" סביבי ו"מה המצפים" ממני, כך יכולתי להתקרב להיות מי שאני באמת, להיות נוכחת, לתת מעצמי בצורה משמעותית ולקבל באופן שהצמיח אותי.
כי יוגה בשבילי זה חופש.
החופש התגלה בזכות התרגול שהלך והעמיק, והצליח להשיל מעליי שכבות רבות שאספתי בעמל רב, במהלך השנים, אוחזת בהן כאילו גורלי תלוי בכך. שכבות שהיוו את "העטיפה" של מי שאני, שהסתירו את מי שאני באמת.
ומי אתם?
לשאלה הזו יש וודאי תשובות רבות. חלקן קצרות וברורות, חלקן עמומות וסבוכות יותר, חלקן נסתרות. אולי יתגלו בהמשך. תרגול היוגה יכול להוות בידיכם כלי למסע של גילוי. תנוחות היוגה, התנועות, המניפולציות, הגם שפיזיות במהותן, מייצרות באמצעות מנח או תנועה הזדמנות ואפשרות לעבודה מנטלית.
ההתרחשות במהלך התרגול – הפניית תשומת הלב לתחושות, למחשבות, למאמץ, להפוגה – הם בבועת החיים עצמם.
בשונה מעבודה גופנית מוכרת, המציבה יעדים ומטרות, היוגה מתרכזת בכאן ועכשיו. המטרה אינה שיפור – אלא שינוי. השינוי הוא יסוד קיומנו ואנו נמצאים בשינוי מתמיד. אימוץ הדינאמיות אל תוך אורח החיים יכול להביא עמו שכלול של יכולת השינוי, ההסתגלות, הגמישות וכן עוצמה והשמחה המגיעות עם כל אלה.
אנחנו נמצאים כל העת בתנועה מתמדת – על ציר הזמן, במרחב, באופן יחסי לסובב אותנו ובעיקר – בהשוואה לעצמנו.
אנו משתנים תדיר, מרגע לרגע, והתובנה הזו, אולי מטרידה עבור מישהו – יכולה דווקא לנסוך בנו שקט ורוגע. כי מה שהיה – הוא לא מה שיהיה. אפילו לא בעוד רגע אחד. הכל זז, מתקדם, משתנה, מתפתח, אולי מעשיר עצמו, אולי מתכלה – אבל לבטח אינו סטטי.
מתוך תפיסה דינאמית זו נגזרת גם ההסתכלות הפרטית שלי על היוגה – תפיסת עולם ומסורת בת אלפי שנים אשר מצד אחד שימרה את עצמה ועמדה על ייחודה בחלוף הדורות ומצד שני הבינה לעומק את השינוי המתמיד הטמון בעומק גופנו ונפשנו – ונתנה לו תוקף וביטוי.