החודש בסטודיו – מאי

עדכונים

חברים יקרים שלי,
ברוכים הבאים אל בין דפי "מכתבים מהסטודיו",

מפעם לפעם ניפגש כאן, במכתב שייצא ממני אליכם – באהבה רבה – בו אעלה על הכתב התייחסות לנושא הנמצא על סדר יומם של הגוף, הראש והלב. אשתף אתכם במחשבות, נחפש ביחד תובנות, נאיר פינות שלא ראו אור זמן רב והלוואי ונמצא כולנו ברכה במעשה הזה, המשותף.

אני רואה בכם שותפים נאמנים – בקריאה, במחשבה, בעשייה. חוט של חסד נמתח בינינו – בואו נשתמש בו כל אחד לצרכיו, כל אחד לפי רצונו ושאיפותיו.

הפעם, רציתי לחלוק עמכם תובנות על היות האדם לבד. שעות ארוכות בסטודיו, עם עצמי, ריכזו את המחשבה והאירו את האפשרות של לבד. יש שיקראו לה בדידות, ומיד יתלו עליה גם תחושות קשות אינספור – תוגה, דחייה, אפילו כישלון – כי בחברה שלנו, מאושר הוא זה שיש לו המון המון המון חברים (בפייסבוק).

השהייה של אדם לבדו, לעניות דעתי, כדאי שתאיים עלינו מעט פחות. אחרי הכול, אולי צדק הסופר האמריקאי הנרי דויד תורו, בן המאה ה-19 כשאמר: מעולם לא מצאתי חבר שהיה חברותי יותר מן הבדידות.

השהייה לבד מפגישה אותנו עם עצמנו ובעיניי זו חברה ראויה ורצויה.
כי בתוך המרוץ הכללי, ומסלולי ההאצה הפרטיים של כל אחד מאיתנו, כדאי לאפשר גם מקום של רגיעה לבד – ללא חברה, ללא תחרות, ללא אילוצים והלוואי שגם עם פחות מחשבות שטורדות את המנוחה.

רגע לבד, להיות בו, בשקט. לעשות בו דבר מה של ערך – ודבר זה יכול להיות שום דבר.

פסקה זו שהנכם קוראים ממש עכשיו מהווה תוספת למכתב זה אשר נכתב לפני חודשים רבים. והנה הוא פוגש אותנו ביתר שאת בתקופה זאת. תקופה בה כל אחד מאתנו "נאלץ" לשהות בביתו ולבדו. הלבדיות אינה רלוונטית רק להיום ולכן זה מכבר בחרתי לכתוב עליה.

תרגולי היוגה באמצעות מערכת טכנולוגית הפכו את התרגולים לקסומים יותר עבורי , גם כמורה וגם כתלמידה. התרגול הוא אישי גם אם הוא נעשה בקבוצה. בתרגולי היוגה אנחנו מקיימים מפגש אחד והוא עם עצמנו. שמחה לראות כי תרגול זה תומך במתרגלים רבים.
כל שיעורי היוגה מועברים בימים אלו באמצעות מערכת zoom.

עוד נעסוק ברגע הזה, נציע דרכים לזקק אותו, אולי בעיניים עצומות, אולי לצלילים ערבים, אולי בדממה, הלוואי בתנועה. ועד אז, חפשו ומצאו את הרגע הזה שלכם, לבד, ותנו לו להיות משמעותי, ניכר, נבדל מכל מה שעשיתם לפניו ואחריו.

היכון, הכן – לבד.

רואה את האור שבכם,
לימור